יום שישי, 18 בנובמבר 2011

כבר עברה שנה?!

תום הגיעה אלינו ב-12.12. אחרי ליל חורף סוער היא החליטה שדי, צריך לצאת.


בחושים מיוחדים הנציח את היום שלפני א', אבא שלה. זה היה יום שבת, סוער, עם רוחות מטורפות


אפשר ללדת כבר??
כשהניחו אותה עלי מיד אחרי שנולדה, ראיתי זוג עיניים סקרן, שפתיים אדומות להפליא, שיער חלק ורך כמו משי, ניקיון רב (לא ברור איך, בכל זאת, רק נולדה), ובעיקר שלווה. אמנם הנשימות שלה היו קצת לא סדירות, אבל אני תולה את זה בהחלטות השגויות של הצוות המיילד (לתקוע אותי על המיטה ולא לתת לי לזוז, כשאני בלי אפידורל. נו באמת). לקחו אותה ממני די מהר לתינוקייה, כדי לבדוק את עניין הנשימות, ולא ראיתי אותה עד שבע או שמונה בערב (היא נולדה ב-14:26 בצהריים).

מהבחינה הזאת זה היה הפוך 180 מעלות מאיך שרציתי שזה יהיה. לא תכננתי שהיא תגיע לתינוקייה, תעבור מקלחת מהירה בידיים זריזות ומונוטוניות, לא תכננתי שהיא תשהה תחת אורות הפלורסנט המסמאים ביחד עם תינוקות צווחים שרוצים את אבא ואימא שלהם. לא כך תכננתי את זה. אבל איך אומרים, האדם מתכנן ואלוהים צוחק.

אז בשבע או שמונה, אחרי שהרשו לי סוף סוף לרדת מהמיטה (מבחינתי יכולתי לרדת ממנה תוך רבע שעה אחרי הלידה...) הלכתי לקחת אותה. 

תפסתי את הגור שהיא הייתה אז, לקחתי אותה לחדר של הביות המלא, עמעמתי את האורות, ופשוט שמתי אותה עלי. כמובן שבתינוקייה היא הייתה לחוצה ולא רגועה. ובשנייה שהנחתי אותה עלי, ראשה הקטן על הכתף שלי, היא פשוט נרדמה. 

מתיקוּת-על.

ישבנו ככה אולי שעה, אולי שלוש. היא ישנה וישנה וישנה... ואלה היו רגעים קסומים. זה היה מדהים לראות איך פשוט נכנסתי לתפקיד, בלי יותר מדי מחשבות או הכנות או אני לא יודעת מה. פשוט הייתי אימא שלה. 

מלאך ישן.



עוד כמה שבועות היא חוגגת יומולדת שנה, ואני מסתכלת על השנה הזאת שחלפה, וזה מדהים. היא עברה מהר, ועם זאת היא כל כך גדושה בדברים... ברגעים קסומים, בלילות בלי שינה, בהשתאות מהחוכמה שלה, באהבה גדולה גדולה.

תום-תום מתה על חיות, היא אומרת "אבא" (וגם "באבא") מגיל ארבעה חודשים בערך. היא אומרת "אימי" מגיל חמישה חודשים בערך, או אולי חצי שנה (בהמשך זה השתכלל ל-"מאמא"). היא מצביעה על דברים שהיא רוצה ואומרת "אתזה" "אתזה", היא חייכנית ומצחיקה ואוהבת שמסיעים אותה בבימבה. בכל פעם שדלת המקרר נפתחת היא זוחלת אליה במהירות שיא, כי היא אוהבת לעמוד לידו ולבדוק מה יש לו להציע. היא אוהבת לפתוח ארונות מטבח ולשלוף משם פומפיות, קופסאות ועוד. היא בעיקר אוהבת להתעורר בלילה ולעבור לישון ליד אימא. היא שונאת להתקלח, שונאת להתלבש ושונאת שמחליפים לה חיתול. החלטיות-עצמית זה כאן. :)

בשבילי רק אורגני.






קטקטית שלנו.

אז ילדה מדהימה שלנו - השנה הזאת היתה השנה הכי מדהימה שהיתה לנו אי פעם. לימדת אותנו המון דברים, ואנחנו אוהבים אותך בטירוף. תודה שאת סומכת עלינו, תודה שבחרת בנו, ותודה שאת כזאת מהממת, ורגועה, ויודעת מה את רוצה. אנחנו מבטיחים להיות ההורים הכי טובים שאפשר. 


אני והגוזל, בת שלושה חודשים.

יום ראשון, 6 בנובמבר 2011

הכוהנת הגדולה - אדל דיוויס

שמעתם על הספר "הבה נגדל ילדים בריאים", מאת אדל דיוויס?





כל מי שרוצה בהריון קל יחסית, בלידה קלה עד כמה שאפשר, ובעצות מעולות להנקה, מעבר למוצקים ועוד, 
מוזמנת לשים עליו את היד. לטובת אלה שלא, או סתם לטובת אלה שרוצות קיצורי דרך, אני אפרסם כאן מדי פעם טיפים מהספר שלה.

נתחיל דווקא מלידה קלה. בספרה הנ"ל, היא הקדישה פרק שלם לעניין הלידה. אני יכולה לומר בפה מלא שבין שאר הגורמים, הודות לעצות שלה, הצלחתי ללדת לידה טבעית, ללא אפידורל, ללא קרעים, חתכים ותפרים whatsoever. למרבה הצער זו היתה לידה טבעית למרות שבית החולים שבו ילדתי נורא התעקש שהלידה תהיה קשה ומפרכת (על כך אולי בפוסט אחר...), ואני חושבת שכל אישה הרה צריכה לדעת את הנתונים האלה שבספר של אדל.

אז ככה. הנה העצות שהיא חולקת בפרק הזה בספר:

1. "סידן מפחית את הכאב בשרירים. בתקופה שבה קיבלתי פציינטיות שהופנו אלי על-ידי שלושה רופאי נשים, הצעתי להן לעתים לקחת ביחד עם כוס חלב מלא, מספיק טבליות שתספקנה 2,000 מ"ג של סידן בזמן שבין תחילת הצירים ועד שיגיעו לבית החולים. לרבות מהן היו לידות קלות ואחדות הצהירו כי לא חשו כמעט בכל כאב. מרביתן היו משוכנעות כי תוספת הסידן הועילה להן."

למרבה הפיאסקו, כשהתחילו הצירים שלי השעה היתה 11 בלילה, יום שבת, ובדיוק נגמר לי משקה הקל-מג שלי. (משקה שמספק סידן ומגנזיום בכמויות יפות). במאמץ עליון הצלחנו להשיג כדורי סידן. היינו צריכים לנסוע לשם כך באחת בלילה לת"א, כשאני עם צירים, כדי לקחת מחברה שבמקרה היו לה, ואני בטוחה שזה ממש השפיע לטובה על הלידה.

2. "אבץ. חיות שקיבלו כמות נאותה של אבץ ילדו כל אחד מוולדותיהם בפחות משתי דקות ובדרך כלל בתוך זמן קצר של שלושים שניות. בניגוד לכך, היו לחולדות שלא קיבלו אבץ, צירים ממושכים וקשים.. תוספת של 5 מ"ג מומלצת בתקופת ההריון ותוספת של 10 מ"ג מומלצת בזמן ההנקה".

אני כמובן לא בעד ניסויים בבעלי חיים (למרות שבמקרה הזה החולדות דווקא הרוויחו לידה קלה יותר...), אבל יישמתי את העניין הזה של האבץ. לקחתי אבץ למציצה לקראת סוף ההריון. מאמינה שזה גם עזר (ובכל מקרה, זה בבחינת "לא יועיל, לא יזיק").


3. "דאגי לשרירים חזקים. ככל שהדיאטה שלך היתה טובה יותר, יהיו שרירייך חזקים יותר וקרוב לוודאי שגם הלידה שלך תהיה קצרה וקלה יותר. אולם אם לא הקפדת על בחירת מזונות נכונים, שיפור מאוחר עשוי בכל זאת לעזור. אכלי 6 ארוחות קטנות ביום, כשכל אחת מספקת 20 גרם חלבון מאיכות גבוהה. שרירי חיות שלא קיבלו מספיק חלבון בתקופת ההריון נעשים כל כך חלשים שהלידות שלהן מתארכות וקשות כאחד, ומלוות בדימום רב."


4. "קרוב לוודאי כי הוויטמין E הוא החשוב ביותר מכל מרכיב תזונה אחר כדי לגרום ללידה קלה. ... מחסור בוויטמין זה גורם להריסת חומצות השומן, המהוות חלק מקרום התא, במידה כזו שהשרירים נחלשים מאוד. חולשה זו עלולה לא רק לעשות את הצירים קשים יותר אלא גם להאריך את ההריון. יתר על כן, מחקרים על נשים שההריונות שלהן התארכו יתר על המידה ו/או שהיו להן צירים קשים במיוחד מראה כי האימהות והתינוקות כאחד סבלו ממחסור בוויטמין E. אפילו אם קיבלה האישה מספיק ויטמין E במשך ההריון, הוא נהרס כאשר נטלו בד בבד גם מלחי ברזל והתוצאה היא שוב לידה קשה. יש ליטול ויטמין E שמונה עד שתים עשרה שעות לאחר שלוקחים מלחי ברזל".


אני לקחתי E במשך כל ההריון, ובחודש התשיעי לקחתי שני כדורים כל יום, של 400 יחידות בין-לאומיות (יחידות בינ"ל - המידה של ויטמין E).

לגבי החלבונים, אם את בעלת לב חזק ועצבי ברזל, מומלץ שבעלך יקח על עצמו את תפקיד "משטרת החלבונים". זה עוזר. :-) בעלי היה מתחקר אותי מדי יום על כמות החלבונים שאכלתי. היינו ממש סופרים את הגרמים. קצת מתיש, אבל חשוב.



5. "גמישות רקמות הנרתיק. יתרון נוסף שיש לנטילת כמויות נדיבות של ויטמין E זמן קצר לפני הלידה הוא הגדלה רבה של הגמישות וכושר ההתרחבות של רקמות הנרתיק. [...] ויטמין C אף הוא הוא חיוני לשם שמירה על רקמות נרתיק גמישות. מחסור במרכיב זה עלול לגרום להן להיקרע בקלות ויש צורך ביתר חתכים. [...] ד"ר פרד קלנר, שהוא ראש הצוות הרפואי בבית החולים של רגסוויל בצפון קליפורניה, ושערך במשך קרוב ל-30 שנה מחקר על הוויטמין C, המליץ כבר מזמן לכל הנשים ההרות שבטיפולו לקחת עד 10 גרם (10,000 מ"ג) של הוויטמין מדי יום. [...] ד"ר קלנר מצא כי הרקמות של נשים אלה היו כה גמישות שהלידות היו קלות והיתה הפחתה גדולה בדימומים, אנמיה וסימני מתיחה".


זה עובד. בחיי. בחודש התשיעי לקחתי כל יום, כאמור, שני כדורי ויטמין E (כל אחד 400 יחידות בינ"ל), וכ-5-7 גרם של ויטמין C (קניתי סידן אסקורבי של סולגאר - בא בצורת אבקה ומאוד יעיל). לא היה לי קרע אחד קטנטן, שלא לדבר על חתכים. כלום. לא קרעים, לא תפרים ולא כלום. זאת היתה הלידה הראשונה שלי, ולא ידוע לי על גנטיקה מזהירה במיוחד במשפחה שלי.


דברים נוספים שהיא מדברת עליהם הם צריכה מרובה של ירקות עלים ירוקים מבושלים, פירות וירקות, וכן על צריכה של ויטמין B6. בספר עצמו יש הסברים מפורטים יותר. ניתן להשיג אותו בהוצאת אור-עם.


למותר לציין שאני לא רופאה ולא תזונאית, ואין לראות באמור לעיל משום המלצה רפואית.
אני אוטודידקטית, ואלה דברים שעבדו עבורי, ואני מקווה שנשים הרות יפיקו מכך תועלת. כמובן שהיישום נעשה על אחריותה של כל אחת ואחת. אם רוצים להתייעץ עם רופא, מומלץ להתייעץ עם רופא שיש לו קצת רקע בתזונה, ובכל מקרה, מומלץ להשיג את הספר הנ"ל. הוא מצוין.



שיהיו לכולן הריון קל ולידה קלה! :-)